כשבוע לאחר היציאה מהבידוד, "השלמתי" את כל מה שפספסתי בנטפליקס בשנה+ האחרונות, ובין השאר צפיתי בשקיקה בסדרה הריקוד האחרון שסוקרת את חייו המקצועיים של מייקל ג'ורדן. ג'ורדן היה כוכב אדיר לא רק בזכות כישורי המשחק שלו, אלא גם בזכות כישורי המנהיגות שלו. ממרום שמונה שנים כמנטור למנכ"לים, עלתה בי השאלה:
האם נכון להתייחס למייקל ג'ורדן כמנטור?
ג'ורדן הוא קודם כל תחרותי, אדם שכל משחק עבורו הוא להיות ולנצח או לחדול. לאורך הקריירה שלו הוא נמנע מלהיות בסביבה של "מפסידנים" ותמיד דחף את הצוות סביבו למקסימום עשייה, גם במחיר של חוסר שביעות רצון מצדם. המניעים של ג'ורדן טהורים וחשוב לו רק דבר אחד: לנצח ובכל משחק, גם אם זה על חשבון חברות אישית.
ניצחון לפני הכל!
חבריו לקבוצה מספרים שבזמן האימונים היה מאיים, מפחיד, דוחף... אפילו קראו לו במילות גנאי. במבחן התוצאה הם אומרים שזה עבד. הוא הטמיע בחבריו לקבוצה ערכים של תחרותיות וניצחון, וכמו ערכים בארגון, מדובר במשהו שהאדם גדל אתו, מגיע אתו מהבית. במקרה של ג'ורדן, היו אלה ערכים שמסייעים להגשים חזון להיות אלוף העולם (שש פעמים).
מה בין מייקל ג'ורדן לבין מנטור?
מנכ"ל בוחר מנטור שיהיה איש סודו ואמונו, כך שיאמר לו דברים גם אם לא נעימים לאוזן. ההסכם ביסודו אינו עסקי (בד"כ) אלא אישי. כך התייחס ג'ורדן לחבריו לקבוצה, ויתרה מכך: אם זיהה פרסונות חלשות/צעירות, הוא לקח אותן תחת חסותו לטוב ולרע וחנך ועיצב אותם כמעט בדמותו.
אחד מתפקידי המנטור הוא להציב למנכ"ל יעדים מדידים ואיכותיים. במקרה של ג'ורדן – ניצחון, ניצחון, ניצחון – להיות אלוף העולם.
העצמה, הנחייה והסטת הזרקור – לאורך כל הסדרה מעצים ג'ורדן את השחקנים אם כי לא במישרין ולעיתים גם על ידי אמירות חריפות. בטווח הארוך הן משמעותיות ליעד – ניצחון.
הסדרה מעניינת, מלמדת, מדרבנת ונותנת לנו זווית ראיה מיוחדת מבט נוסף על השחקן הטוב ביותר בתולדות ה-NBA. אפילו לברון ג'יימס הדהד לאחר זכיה באליפות העולם בכדורסל (לאחרונה) שעליו לחזור וצפות בסדרה כמעין "שיעורי בית".
בנימה אישית, בעסקים (גם משפחתיים) גם אם מכוונים גבוה ביותר (לאוורסט ולא לתבור), אין מקום לאמירות חריפות בוטות ומאיימות. ניתן לומר דברים קשים גם בצורה תרבותית שיזעזעו את הספינה אך גם לשמור על מערכת יחסים אישית אמינה ואמיתית.
בסופו של יום, הבסיס לכל הקשר בן המנטור לנחנך מבוסס על אמון.
Veryy creative post